סיפורם של צבי היבשה המצויים במבשרת ציון

 
 

רשרוש קל נשמע מתוך השיח. אחריו שקט ועוד רשרוש קל. "ששש..." לחשתי, "יש לנו הפתעה!".
אני והתלמידים הבנו כבר מהו מקור  הרעש וחיכינו לצאתו החוצה. ואז היא יצאה, צבה נקבה, גדולה וכבר לא צעירה. התרגשנו מאוד כולנו. הסתכלנו עליה, בדקנו שאין עליה קרציות שמוצצות את דמה ואחרי טקס קצר של פרידה ואיחולי הצלחה בהמשך דרכה שחררנו אותה בחזרה להמשך חייה בטבע.

לא סתם התרגשנו כולנו. כבר שנתיים שאני והתלמידים לומדים וחוקרים את צב היבשה המצוי וכמעט שלא פגשנו צבים. כל מפגש עם צב  בטבע הוא חוויה מאוד מיוחדת לכולנו. 
אני מלמד בבית הספר היסודי  "השלום" במבשרת ציון כבר 4 שנים מטעמה של  "קרן קרב – תכנית חקר בעלי חיים וסביבתם" . הילדים ואני חוקרים ולומדים על בעלי חיים שונים בסביבת בית הספר  ודואגים  לשמור על שמורת הטבע "נחל חלילים" שצמודה לבית הספר, מנקים, מסדרים ובעיקר דואגים לחיות שנמצאות בסכנת הכחדה.

על השמירה על הקרפדות הירוקות בנחל סיפרנו בגיליון 144 של ילדי טבע הדברים שיצא באפריל 2007.

עכשיו אנחנו מתמקדים בשמירה על הצבים.

אז איך הכול התחיל?

לפני 3 שנים הדרכתי בבית הספר שיעור על זוחלים. אחד הילדים הצביע וסיפר שמסתובבים לו בחצר 2 צבים שאסף לפני כמה שנים בטיול בסביבת מבשרת. הוא סיפר כמה הם חמודים, איך כיף לגדל אותם וכמה הוא אוהב אותם.

עוד יד התרוממה  " גם אצלי יש צבים " סיפר עוד ילד," וגם אצלי יש ארבעה " אמרה עוד ילדה. הבנתי שהבעיה חמורה מאוד. ערכתי סקר בין כל תלמידי בית הספר וגיליתי להפתעתי שמדובר בכמות מאוד גדולה של צבים, לפחות מאה, שגדלה אצל התלמידים בחצרות הבתים ובגינות.

אז איפה הבעיה?

צב היבשה המצוי הוא בעל חיים בסכנת הכחדה. הוא נחשב למין מוגן ועל פי החוק בישראל אסור לגדל אותו בבית בשום פנים ואופן. הוא חיית בר שצריכה לגדול בשטחים הפתוחים ולא  בגינה. מי שעובר על החוק ונתפס עומד למשפט ומשלם קנסות מאוד גבוהים.

 

 

כיום שתי סכנות גדולות מאיימות על הצב, אחת היא הרס של בית הגידול שבו חיים הצבים, השטחים הפתוחים. הכבישים, ההרחבה של  הישובים והחקלאות הורסים את השדות ולצבים לא נשאר מקום לחיות בו. האיום השני על הצבים הוא גידולם של הצבים בבתים. אנשים לא יודעים שאסור לגדל צבים ולוקחים צבים שמצאו בשדה ומניחים אותם בגינה. הצב מוצא שם מזון, אך לא מצליח להתרבות ולא מקבל את התנאים הנכונים לגידולו ולכן הוא סובל. בגינה אין את המזון המתאים ולא צבים אחרים להזדווג איתם ולהתרבות.

וכך הולכים הצבים ונעלמים מהטבע בישראל. אני זוכר שלפני 25 שנים כשהייתי ילד כל אביב פגשתי בשדות המוני צבים. היום כבר ממש קשה לפגוש צב.

 

אחרי  שהבנתי את גודל הצרה החלטתי לעשות מעשה. הצגתי את הבעיה בפני התלמידים וחשבנו יחד,  מה עושים? כיצד מצילים את הצב היבשה המצוי?

עם תחילת  שנת הלימודים שעברה החליטו תלמידי כיתות ו' בבית הספר לקחת את נושא  הצבים במוקד לימודי "חקר בעלי החיים"  שלהם יחד איתי. הכנו דף מידע יפה שהסביר את בעיית הצבים, עברנו בכל הכיתות בבית הספר וביקשנו מהתלמידים להעביר אלינו את כל הצבים שבבתיהם על מנת שנוכל לשחרר אותם בחזרה לטבע.

" למה שלא נפרסם בכל מבשרת ציון את הבקשה? " שאל אותי אחד הילדים, "אתה צודק!" אמרתי וכך פורסם דף המידע גם במקומון של מבשרת ציון – "זמן מבשרת".  בדף הסברנו מדוע הצבים בישראל נכחדים, הסברנו מה אנחנו בבית הספר עושים וביקשנו מתושבי מבשרת להעביר אלינו את הצבים.

וכך החל הכדור להתגלגל. בהתחלה לא הגיעו הרבה צבים, לתלמידים היה קשה מאוד להיפרד מהצבים שלהם. בעיניים דומעות מסר לי מתי, תלמיד כיתה א', את הצב שהיה בחצר שלו ובכך היה התלמיד הראשון שהביא צב. הבטחתי לו שנשמור על הצב ונשחרר אותו ביחד.

ואז הגיעו 4 צבים מ"קיפצובה" שבקיבוץ צובה, ועוד 2 צבים ועוד שניים.

כשראיתי את כל הצבים מגיעים פתאום עלה לי רעיון. להקים בבית הספר גרעין רבייה של צבים. הרעיון של גרעין רבייה הוא לגדל בשבי בעלי חיים בסכנת הכחדה על מנת להרבות אותם ולשחרר את הצאצאים בחזרה לטבע.

כדי לגדל צבים בשבי צריך לקבל אישור מהגורם שאחראי בישראל על שמירת הטבע- "רשות הטבע והגנים".

יחד עם התלמידים כתבתי בקשה לקבלת אישור  להקמת גרעין רבייה של צבים בבית הספר. היה מאוד קשה לקבל את האישור. לא לכל אחד מרשה הרשות לגדל חיות בר. פקח של הרשות הגיע לבית הספר לבדוק את התנאים של הצבים ולבסוף קיבלנו את האישור. כמובן שהתרגשנו ושמחנו מאוד על הזכות שנפלה בחלקנו לעזור  לחיה בסכנת הכחדה – צב היבשה המצוי.

בנינו כלוב גדול  בחממה של בית הספר בעזרתו של אדר קוסובסקי, המורה לסביבה בבית הספר, והתחלנו לפנק את הצבים שלנו במזון ויחס חם, הכול כדי שירגישו בבית ויתרבו אצלנו כדי שנוכל בעתיד לשחרר צבים בחזרה לטבע.

לצבים הבוגרים בטבע כמעט ואין טורפים. רק הצבוע יכול לפצח שריון של צב ורק עיט סלעים יכול להרים צב בוגר לאוויר ולהשליך אותו על הסלעים כדי שיתנפץ וכך הוא יוכל לאכול אותו. הרבה צבים נדרסים בכבישים ע"י מכוניות. לצבים הקטנים בשנה הראשונה לחייהם יש שריון רך ולכן אוכלים אותם עורבים כלבים וחתולים.

אנחנו סגרנו ברשת את הכלוב כדי שאף בעל חיים לא יוכל לפגוע בצבים. 

הסיפור של הצבים שלנו החל להגיע גם למקומות רחוקים יותר. בעקבות הכתבה במקומון של מבשרת ביקשו מאיתנו לפרסם את הכתבה גם במקומון "כל העיר" בירושלים, וכך קראו על הפרויקט כל תושבי ירושלים. אח"כ הגיעה כתבת מעיתון "הארץ" שמתפרסם בכל הארץ, וכתבה עלינו כתבה יפה. וכך קראו עלינו ועל הצבים של מבשרת בכל הארץ. זו הייתה הרגשה מאוד מיוחדת לראות כיצד הפרויקט שלנו מתפרסם, יותר ויותר אנשים קראו והבינו על בעיית הצבים. בעקבות הכתבה שחרר לטבע מישהו מהגליל 40 צבים שגדלו אצלו בפינת החי, והרגשנו שהמודעות בכל הארץ בנוגע לשמירה על הצבים הולכת ועולה בעקבות הפרויקט שלנו.

בנוסף לכל התהליך חקרנו את הצבים כדי ללמוד עליהם דברים מעניינים. כשהתחלנו את החקר  הצבים נכנסו לשנת חורף עמוקה והתחפרו באדמה כדי להתחמק  מהקור של החורף באזור ירושלים. חקרנו כיצד השתנה משקלם של הצבים בשנת החורף ושקלנו את הצבים פעם בשבוע. גילינו שהצבים יורדים במשקל כשהם ישנים ועולים במשקל כשהם מתעוררים ואוכלים המון יחסית למשקלם.

מספרים התלמידים – " פרויקט הצבים תרם לנו הרבה ידע עליהם. למדנו כיצד לזהות זכרים ונקבות, ראינו אותם מזדווגים וישנים את שנת החורף שלהם. בדקנו לאיזה עומק מתחפרים הצבים באדמה, בדקנו כמה משתנה משקלם ועלינו לחממה לחקור את הצבים גם כשירד גשם והיה הרבה בוץ. בגלל שמזג האוויר בחורף האחרון היה הפכפך אז הצבים התעוררו ונרדמו שוב ושוב , מה שהשפיע על תוצאות החקר שלנו."

אחד הרגעים המרגשים בשנה שעברה היה גילוי של 4  צבונים קטנטנים שבקעו אצלנו בגרעין הרבייה. הרגשנו כולנו שאלו הילדים הקטנטנים שלנו. קראנו להם – צילי, בילי, גילי ונילי. על כל צב רשמנו על השריון בטיפקס מספר על מנת שנוכל לזהות ולחקור אותם.

היום יש לנו בגרעין הרבייה 18 צבים בוגרים ו 10 צבים צעירים. אנחנו מחכים בימים אלה להטלה של הביצים ע"י הנקבות כדי שיבקע דור חדש של צבונים.

 

יום השיא שלנו הולך ומתקרב. בעוד חודש אנחנו מתכוונים לשחרר בטקס גדול  10 צבים בחזרה לטבע. זה יהיה בעצם הרגע לו כולנו חיכינו ולמענו עבדנו כל כך קשה בטיפול ובדאגה לצבים.

אנחנו דואגים לכך שגם הדורות הבאים יוכלו לפגוש את צב היבשה המצוי כשהם מטיילים בשדה ושהחיה המופלאה הזו תמשיך להסתובב בטבע ולא תעלם ותכחד מהעולם כמו הדינוזאורים.

גם לכם אנחנו קוראים לדאוג לעתיד הצבים ולשחרר בחזרה לטבע את הצבים שאצלכם או אצל אנשים אחרים שאתם מכירים.

רק בטבע צריכים הצבים לחיות.

 

כתב – עמית אלמוג, בעזרתם של התלמידים סהר דגן, רוני אלקלעי, איתמר לאני, אוהד בן יקר, אביב לאופמן, עמית לבנת,ענבל מאיו ומאיה רהט.

 

כדאי להוסיף לצד הכתבה מעין תעודת זהות של צב היבשה המצוי ולהוסיף פרטים מעניינים על חייו.