לבנת הבומרנג  

 

פעמים  רבות כשאנחנו כועסים על מישהו  יש תופעה שנקראת רטרופלקסיה. התוקפנות שאנחנו מפעילים על אחרים חוזרת אלינו כבומרנג בצורת מחלות, דיכאון, בולמוסי אכילה וכו'. קשה מאוד לא לכעוס ולא להגיב לכעס.  אפשר לשוחח, להמיר את את  הזעם בפעולה חינוכית אפקטיבית כדי שהכועס ישתחרר  ולא יזיק לעצמו.

מתוך ספרו של חורחה בוקי "שמע סיפור" יש לו מה להגיד על לבנת הבומרנג.

היה היה איש שהסתובב בעולם ובידו לבנה.הוא החליט שבכל פעם שמישהו יציק לו ויכעיס אותו הוא ישליך לעברו את הלבנה. השיטה היתה קצת פרימיטיבית אבל נראתה יעילה למדי.

בדרך הוא פגש חבר שתלטן שדיבר אליו בגסות. נאמן להחלטתן הרים האיש את ידי והשליך את הלבנה לעברו.

 

אני לא זוכר אם היא פגעה בחבר או לא. העניין הוא שאחר כך החיפוש אחרי הלבנה עייף אותו. לכן החליט לשפר את "שיטת השימור העצמי" של הלבנה - כלשונו. הוא קשר את הלבנה לחבל באורך מטר ויצא לרחוב. כך הלבנה לא תתרחק ממנו, אבל בתוך זמן קצר הוא נוכח שגם לשיטה החדשה בעיות משלה: מצד אחד ,מושא התקפותיו היה חייב לעמוד במרחק של פחות ממטר ממנו, ומצד שני ,לאחר השלכת הלבנה היה עליו לעסוק במלאכת גלגול החבל שפעמים רבות הסתבך והתפתל וגרם לטרדה נוספת.

אז המציא האיש את "שיטת הלבנה מספר שלוש. הגיבורה היא עדיין אותה לבנה -  אבל הפעם מחוברת לקפיץ במקום לחבל. כעת ניתן יהיה להשליך את הלבנה, ובכל פעם והיא תחזור בכוחות עצמה ,סבר האיש.

כשיצא לרחוב והותקף שוב הוא השליך את הלבנה בשיטה החדשה. הוא החטיא ולא פגע במטרתו מפני שעם הפעלת הקפיץ חזרה הלבנה ופגעה בראשו שלו.

הוא שב וניסה, ושוב פגעה הלבנה בראשו כתוצאה מהערכה שגוייה של המרחק.

בפעם השלישית זה קרה כתוצאה מהשלכת הלבנה בזמן הלא נכון.

הפעם הרביעית היתה שונה מפני שלאחר שהחליט להשליך את הלבנה על קורבנו, הוא רצה גם להגן על הקורבן מפני תוקפנותו, והלבנה שוב פגעהבראשו.

התנפחה לו חבורה ענקית על המצח....

מעולם לא נודע מדוע הוא לא הצליח להכות איש בלבנה אפילו פעם אחת: האם בגלל המכות שחטף או בגלל ליקוי נפשי כלשהו... בסופו של דבר כל המכות פגעו בו.

 

אז עד לפעם הבאה  המנעו מתקופנות מיותרת וכמו שהילדים אומרים "הכל חוזר אליך".