פינת היעוץ של ליאורה

 

אני שמחה לחזור ולהעשיר את פינת הייעוץ. השנה אני שוב עושה סדנה לילדי כיתות ו' בנושא מיומנויות למידה לקראת הליכתם לחטיבה. אני רוצה לשתף אתכם בסיפור מספרו של אלון גל "הסיפור לשבת". מומלץ להורים לספר לילדים, לכל סיפור יש את השיעור לחיים. ניתן לשוחח עם הילדים על הסיפור ועל השיעור שנלמד ממנו. קריאה מהנה!


הילד שהרגיש

ילד בן 8 נכנס עם אביו לחנות בעלי חיים כדי לקנות גור כלבים ליום הולדתו. בעל החנות הוביל אותם לכלוב שבתוכו התרוצצו חמישה גורים יפים ומתוקים. הילד התבונן בהם באושר רב, מתלבט במי לבחור. לפתע הבחין בכלוב שליד וראה בו כלבלב בודד. הוא עבר להביט בכלבלב ושאל את המוכר, "למה הוא לבד?" הסביר לו המוכר, "הגור נולד עם רגל פגומה וכנראה יהיה נכה, ולכן לא מתעניינים בו." "אף אחד לא יבחר בו?!" שאל הילד בעצב, כשהוא מלטף את הגור שהתרפק על ידו המלטפת. "הכלבלב הזה לכולם לא יוכל לרוץ ולשחק עם ילד כמוך", הסביר לו המוכר, "כך שכנראה נאלץ למסור אותו בסוף לצער בעלי חיים." הילד ואביו החליפו מבטים, ומיד החליטו לבחור בכלבלב. המוכר ומנהל החנות שמחו על הבחירה שלהם. המנהל ליטף בחיבה את שערו של הילד ואמר, "מאוד מסקרן אותי לשמוע למה בחרת דווקא בכלב הזה. הרי אתה יכול לקבל את אחד מהכלבלבים הבריאים." הילד הביט בו, ואז התכופף וחשף את רגלו הימנית, שהייתה נתונה במסגרת מתכת שתמכה ברגלו הנכה. "אדוני, אני רוצה את הכלבלב הזה כי אני חושב שאני מבין מה עובר עליו..."

השיעור לחיים
רוב בני האדם שפגשתי מצליחים לחוש חמלה כלפי האחר רק כאשר קורה דבר מה המחייב אותם ללמוד, להבחין מחדש. לא צריך להיות נכה כדי להקפיד ליצור תנאים נוחים לאלו המוגבלים בתנועה. לא צריך לסבול כדי להיות קשוב ורגיש לכאבו של האחר. לא צריך להסכים כדי לקבל את דעתו של מי שחושב אחרת מאיתנו. כל מה שצריך הוא הרצון והבחירה להסתכל דרך עיני האחר והשונה מאיתנו.

הצעות להתמודדות עם פחדים בקרב ילדים

לבנת הבומרנג לחץ כאן 

לסיפור על פיל הקשור בשרשרת לחץ כאן

 

רצות עם זאבים:מאת ק.פ.אסטס מודן הוצאה לאור

              
       זהו ספר פסיכולוגיה  שמה שמיוחד בו הם המשלים והסמלים שבאים בעקבות המקרים.

הספר דן בנושאים השונים שבדרך כלל מועצמים על ידי נשים ונותן כלים שימושיים  להתמודדות איתם למשל כעס ,הבנה של  יחסים בין אישיים וכו'.

אני השתמשתי בסיפור" דב  סהר הירח".

זוהו גרסה ספרותית לסיפור יפאני הקרוי "צוקינה ווגומה- דוב סהר הירח".

כשבית הספר אירח את חונכי פרח השונים,ושוחחנו על הגישה שלהם אל הילדים ,תוך הדגשה על הקבלה שבנתינה.

באמצעות הסיפור הם למדו על השונות שיש לכל ילד וילד ולא לפחד מהתגובות השונות שיכולות להיות לילדים.הילדים שלנו משולים לכל אחת מהדמויות בסיפור.לגדל אותם ולהבין אותם זהו מסע המדורג בקושי הפיזי והנפשי ,וללמוד אנחנו וללמד את ילדינו שהסבלנות משתלמת ומתגמלת למרות שהיא מלווה בתסכול.

והרי הסיפור : מוגש לכם באהבה.

  
    
              

היה היתה אשה צעירה שחיה ביער אורנים ריחני. בעלה נסע להילחם ונעדר שנים רבות. כששוחרר לבסוף משורות הצבא, חזר הביתה במצב רוח קודר וזועף. הוא סירב להיכנס הביתה, משום שהתרגל לישון על אבנים.הוא התבודד ונשאר ביער יומם ולילה.

רעייתו הצעירה התרגשה מאוד כששמעה שבעלה חוזר סוף סוף הביתה. היא בישלה וקנתה והכינה תבשילים ומטעמים וקערות שלמות של גבינת סויה טעימה ושלושה מיני דגים,שלושה מיני אצות, אורז מתובל בפלפל אדום , וחסילונים קרים גדולים וכתומים.

בחיוך ביישני היא נשאה את האוכל ליער, כרעה לפני בעלה למוד הקרבות והגישה לו את המזון המרהיב שהכינה.אבל הוא זינק על רגליו ובעט במגשים עד שגבינת הסויה נשפכה,הדגים ניתרו באוויר, והאצות והאורז התגללו על השביל.

"הניחי לי"! שאג והפנה אליה את גבו. הוא נתקף זעם כה עז עד שהפחיד את האישה.בייאושה,פנתה האישה והלכה למערתה של המרפאה שהתגוררה מחןץ לכפר. "בעלי נפצע קשה במלחמה",אמרה הרעייה. הוא זועם כל הזמן ואינו אוכל דבר. הוא רוצה להשאר בחוץ ומסרב לגור איתי כבעבר. האם תוכלי לתת לי שיקוי שיעשה אותו אוהב ורך כבעבר."

המרפאה הרגיעה אותה.אני יכולה לעשות זאת למענך ,אבל לשם כך אני זקוקה למרכיב מיוחד. לרוע המזל,כל שערות דוב סהר הירח אזלו לי. עלייך לטפס על ההר, למצוא את הדוב השחור , ולהביא לי שערה יחידה מסהר הירח שלצווארו.ואז אוכל לתת לך את מבוקשך, וחייך ישובו להיות טובים כשהיו.

יש נשים שהיו נבהלות מהמשימה. יש נשים שהיו חושבות כי המאמץ כולו אינו אפשרי. אבל לא היא,כי היא היתה אשה אוהבת."אני אסירת תודה!" אמרה. "כה טוב לדעת שניתן לעשות משהו."

היא התכוננה למסע,ולמחרת בבוקר יצאה אל ההר. היא ברכה את ההר :"תודה על שהנחת לי לטפס על גופך."

היא טיפסה במרגלות ההר,שם היו סלעים שנראו כמו כיכרות לחם גדולות,ועלתה לרמה המיוערת. לעצים היו ענפים ארוכים ושמוטים ועלים שנראו כמו כוכבים.היא הודתה לעצים על שהרימו את שיערם והניחו לה לעבור מתחתם.וכך עשתה את דרכה ביער ושוב החלה לטפס.

כעת היתה דרכה קשה יותר. בהר צמחו פרחים קוצניים שנאחזו בשולי הקימונו שלה, וסלעים ששרטו את ידיה הזעירות. ציפורים שחורות ומוזרות ריחפו מעליה באור הערביים והפחידו אותה.היא ידעה שהן רוחות של מתים שאין להם שארי בשר, ושרה להם תפילות:,אני אהיה קרובתכם. אני אביא אותכם למנוחתכם."

היא המשיכה לטפס,כי היא אישה אוהבת. היא טיפסה גבוה, עד שראתה שלג על פסגת ההר.במהרה היו כפות רגליה רטובות וקפואות,אבל היא המשיכה לטפס, כי היא היתה אשה אוהבת.סערה החלה להשתולל, והשלג עף אל תוך עיניה ועמוק לתוך אוזניה. בעיניים עיוורות המשיכה לטפס.וכשהשלג חדל, היא הודתה לרוחות על שחדלו לסנוור אותה.

היא מצאה מחסה בעיירה קטנה,ובקושי הצליחה לגרור את עצמה אל תוכה.אף שהביאה עימה צרור מלא מזון, לא אכלה,אלא התסתה בעלים וישנה. בבוקר היה האויר שקט,ופה ושם ביצבצו מבעד לשלג צמחים קטנים וירקרקים.עכשיו יכלה להתחיל לחפש את דב סהר הירח.

היא חיפשה כל היום, ולקראת שעת בין הערביים מצאה תלולית צואה וידעה שמצאה את מבוקשה,משום שדוב שחור וענק דהר על פני השלג והשאיר אחריו טביעות כפה עמוקות.הדוב נהם בקול ונכנס למאורתו. היא שלחה יד אל צרורה והניחה את המזון שהביאה בקערה.את הקערה הניחה מחוץ למאורה ורצה להסתתר. הדוב שהריח את המזון, הגיח ממאורתו בשאגות שהיו רמות דיין לזעזע חלוקי אבן. הדוב סבב את המזון ממרחק,ריחרח פעמים רבות את הרוח, ואז בלע את המזון בנגיסה אחת.הדוב שאג ונעלם במערה.

למחרת בערב חזרה האישה על מעשיה,הציבה את המזון בקערה,אבל הפעם,במקום לחזור למחבואה,נסוגה רק מחצית הדרך אליו. הדוב הריח את המזון,הגיח מהמאורה, שאג שאגה רמה דיה להפיל כוכבים מהשמים,טעם בזהירות רבה את האוויר, אבל לבסוף זלל את המזון וזחל חזרה אל מאורתו. הדבר נמשך לילות רבים,עד שבלילה כחול אחד הרגישה האשה אמיצה דיה לחכות קרוב עוד יותר למאורת הדוב. היא הניחה את המזון מחוץ למאורה ועמדה ממש ליד הפתח.הדוב הריח את המזון,יצא החוצה ואז ראה לא רק את המזון,אלא זוג כפות רגליים אנושיות זעירות.הדוב היפנה ראשו הצידה ושאג בקול רם שדי היה בו כדי לזעזע את העצמות בגוף האשה.

האשה רעדה ,אבל לא נסוגה. הדוב התרומם על רגליו האחוריות, נקש בלסתותיו ושאג עד שהאשה יכלה לראות את חיכו החום-אדום. אבל היא לא נמלטה. הדוב שאג בקול רם עוד יותר ושלח את זרועותיו כאילו אמר לאחוז בה,כשעשרת טפריוהחדים משתלשלים מעל ראשה כעשרה סכינים חדים ארוכים.האשה רעדה כעלה נידף ברוח, אך נשארה על מקומה.

בבקשה דוב יקר,התחננה, בבקשה ממך, באתי עד הלום מפני שאני זקוקה לתרופה שתרפא את בעלי. הטיח הדוב את כפותיו הקדמיות על הקרקע והעיף סביבו מתז של שלג והציץ בפניה המבוהלים של האשה. לרגע הרגישה האשה שהיא יכולה לראות שלשלאות הרים, עמקים, נהרות וכפרים משתקפים בעיניו הזקנות עד מאוד של הדוב. שלווה עמוקה ירדה עליה, היא כבר לא רעדה.

בבקשה ממך, דוב יקר, הנה אני מגישה לך מזון כבר כמה לילות. האם אוכל בבקשה לקבל את אחת השערות מסהר הירח של צווארך?הדוב עצר לרגע וחשב.האשה הקטנה יכולה להית טרף קל.אך לפתע נמלא רחמים עליה. נכון אמר דוב סהר הירח ולא הסיר את טפריו מעל לראשה,נהגת בי יפה. את רשאית לקחת אחת משערותי. אבל קחי אותה במהירות ואחר כך לכי מכאן וחיזרי אל בני מינך.הדוב נשא את חרטומו הגדול כך שהסהר הלבן שעל גרונו נגלה לעין. האשה יכלה לראות כיצד ליבו הולם בכוח. היא הניחה יד אחת על עורפו, ובידה השנייה אחזה שערה לבנה יחידה. היא תלשה אותה במהירות. הדוב נרתע ונזעק כאילו נפצע,ואז הפיג את כאבו בסידרת רטינות נרגזות.

תודה לך, דוב סהר הירח, האשה קדה עוד ועוד, אבל הדוב רטן וצעד צעד אחד קדימה. הוא שאג אל האשה במילים שלא הבינה ועם זאת מילים שידעה כל חייה. היא פנתה לאחור ונמלטה מהר ככל יכולתה במורד ההר. היא רצה מתחת לעצים שעליהם דמוי כוכבים. ולכל אורך הדרך קראה כדי להודות לעצים על שהרימו את ענפיהם והניחו לה לעבור. היא כשלה על סלעים שנראו כמו ככרות לחם גדולות,וקראה להודות להר על שהניח לה לטפס על גופו.

בגדיה נקרעו לגזרים, שיערה היה סתור, פניהמלוכלכים,אבל היא רצה במורד מדרגות האבן המוליכות לכפר, במורד שביל העפר ודרך כל העיר עד לצידה השני,לביקתה בה ישבה המרפאה וטיפלה באש שבאח.

ראי,ראי! מצאתי אותה,הבאתי אותה, שערה של דוב סהר הירח! קראה האשה הצעירה.

טוב אמרה המרפאה בחיוך. היא הביטה היטב באשה ולקחה את השערה הצחורה והושיטה אותה אל האור. היא שקלה את השערה הארוכה בידה הזקנה, מדדה אותה באצבעה האחת ואמרה, כן! זו שערה אמיתית של דוב סהר הירח. לפתע סבה לאחור והשליכה את השערה עמוק אל לב האש, שם בערה בקול נפץ ואוכלה בלהבה כתומה ועזה.לא!זעקה האשה.מה עשית?!

הרגעי. טוב הדבר. הכל כשורה,אמרה המרפאה.האם את זוכרת כל צעד שעשית במעלה ההר? האם את זוכרת כל צעד שעשית כדי לרכוש את אמונו של דובסהר הירח? האם את זוכרת מה ראית, מה שמעת,מה הרגשת?

כן אמרה האשה. אני זוכרת היטב .

חייכה אליה המרפאה הזקנה ואמרה ברוך, אנא בתי, לכי הביתה עם ההבנה החדשה שלך ונהגי כך בבעלך.

    
    

אני מזמינה את כולם לצפות ב"שירת החטאים" בערוץ 8  

בהוט, VOD.בחינם ובשידורים חוזרים בשעות הלילה.

מי מאיתנו לא חטא בחטא היהירות הקנאה, הגרגרנות, התאווה,ו רדיפת בצע את שבעת החטאים הידועים מההסטוריה והפילוסופיה תרגמו לימינו אנו בעזרת שירים שהולחנו במיוחד עבור   האנשים שחיים בקרבו מומלץ מאוד ללמוד מנסיונם של אחרים.

 קורס למיומנויות למידה (חרדת מבחן)

   נפתח קורס למיומנויות למידה ובעקיפין לחרדת בחינות בשכבת כיתות ה'. נבחרו ילדים שהם תלמידים טובים אך בבחינות  הביצועים שלהם מונמכים.הקורס דן בטכניקות למידה, דמיון מודרך להרפייה והכרת הסגנון הלימודי האישי של התלמידים. הקורס לא בוחן אם הציונים של הילדים עלו או לא,  אלא בודק את השיפור בהתמודדות עם למידת התכנים. הילדים  משתפים את האחרים בסגנון הלמידה שלהם והאחרים "קונים" סגנונות חדשים שמתאימים להם.אנחנו דנים במושג מבחן והאסוטיאציות שהמילה מעלה ,וכן במושג חרדה בונה או הורסת.

אני מאחלת לילדים הצלחה בהעלאת המודעות לסגנון הלמידה שלהם ושיפור המיומנויות הנדרשות לשם השגת המטרה!