האל חנום היה איל, הורוס היה בז, ותות היה מגלן, סוחוס היה תמסח, מבואטיס - חתולה, ומבוטו - נחש.
אפיס השור הקדוש ממוף, עושה
דברו של האל פתח, השור טופל על ידי הכהנים ואם מת חנטוהו וקברוהו בלויה פומבית,
נתגלו גם בתי קברות של תמסחים, מגלנים, ואילים. בתמונה מימין מופיע פרעה
משתחווה לאפיס אוסיריס (ציפור, אל השאול האחראי על ההתחדשות החקלאית) המלך הטוב
והמיטיב של מצרים נרצח ובותר לבתרים על ידי אחיו סת (אל הסופה). איסיס אשת הנרצח
לקטה את חלקי הגופה ביאור והביאה אותם לקבורה. הורוס בנה יצא לנקום ושב ונטל את
המלוכה בתמונה למטה משמאל אוסיריס, אל השאול, איסיס ובנם הורוס הקטן.
היו אלים צמחיים ואפילו דוממים. למשל האלה התור חיה בעץ
שקמה, האל נפרטם בפרח הלוטוס, ואילו האלה נית, היתה שני חיצים מצטלבים. לאדם יש
נשמה, "באי" ורוח, "כא", בעולם שכנגד, לאחר המוות מחפשת הרוח את הגוף, ולכן חשוב
לשמור עליו, בחניטה ובפרמידה האמורה להגן מפני שודדי קברים שלא יפגעו בגוף ויבטיחו
את חיי הנצח. אל הקבר יש לקחת את כל הדרוש וכלי זהב. בדיעבד נתברר שדוקא הפירמידות
הן שמשכו את הפורצים ודוקא פרעונים צנועים יותר שהסתפקו במבנים קטנים המכונים
מצטבות, זכו לשרוד. גם שמני החניטה לא היו יעילים ביותר ודוקא קברים שנפרצו וגופות
שהושלכו לחול היבש שרדו טוב יותר מאלו שנרקבו בשמן החניטה. בורא העולם היה רע, פתח,
אמון, חנום או אתן, השמים נשלטו בידי התור, בט או הורוס, אל האדמה היה אוזיריס או
פתח בתמונה למטה הורוס.