חניטה
ההסטוריון
היווני הרודוטוס, בראשית ימי הבית השני, ביקר במיצרים וכתב: "אם אישיות חשובה נפטרת
מהעולם, מורחות נשות הבית את ראשן ופניהן בעפר, לאחר מכן הן פורצות מהבית וסובבות
בעיר חגורות סינרים, חושפות את שדיהן ומלקות את עצמן, יחד עם קרובות משפחה אחרות
העושות כמותן והגברים חוגרים אזור מותניים ומכים על ליבם. בתום הטקס מובא המת
לחניטה". המילה מומיה המשמשת לחנוט בלשונות זרות מקורה בערבית ומובנה, חימר.
הירודוטוס מציין שלוש שיטות חניטה. האחת עלתה פי שלוש מהשניה והשלישית היתה בהישג
ידו של כל פקיד, אך לא לאדם הפשוט. תחילה היו מוציאים את המוח דרך הנחירים, פותחים
את חלל הבטן בחרב צור ומוציאים את הקרבים ושמו אותם בכדים דמויי גוף, את הלב הוציאו
ושמו במקומו חיפושית אבן. שיער הראש של הגברים קוצר ושער הערווה גולח, הגוף מולא
בשרף, חימר ותבלינים ריחניים, ולבסוף נעטף בתחבושות.
מה ידוע לנו על האמונה המצרית
