מצרים מנפוליון עד שמפוליון


פרנסווא שמפוליון היה ילד המהפכה, והקולות הראשונים ששמע היו נהי הבכי של פליטים שהסתתרו בבית אביו בין המסתתרים היה כומר שהיה מורו הראשון. בעיירה הקטנה בצרפת, בפיז'אק, לא הצליח שמפוליון בלימודיו. אחיו שהיה גדול ממנו ועסק בבלשנות לקח אותו איתו לעיר גרינובל שם לימד אותו עברית, יונית ורומית. בהיותו בן 11 גילה בשפות אלה בקיאות בלתי שכיחה. יום אחד הגיע לבית ספרו של שמפוליון המפקח פוריה. פוריה המתמטיקאי - פיזקאי המפורסם, שוחח עם שמפוליון ונתרשם ממנו מאד עד שהזמינו לביתו והראה לו את האוסף המצרי שלו. אותו קיבל כשותף למסעו של נפוליון, כמו 175 אנשי מדע צרפתיים מהשורה הראשונה. נפוליון בונפרטה שב מאיטליה באוקטובר 1797 לאחר ניצחונותיו הגדולים כמפקד בצבא המהפכה. אבל נפוליון שאף ליותר, להרבה יותר. "פריז רובצת ומעיקה עלי כאדרת של עופרת", כתב נפוליון, "אירופה שלכם היא תלולית חולד! רק במזרח, מקום שם יושבים שש מאות מליונים בני אדם אפשר להקים ממלכות אדירות ולחולל מהפכות גדולות!" וכך הפליג נפוליון במאי 1798 למצרים מטולון בצרפת בראש צי שכלל 328 אוניות, ו- 38,000 חיילים. מטרתו המוצהרת היתה לפגוע באנגליה והמסחר שלה עם הודו. מבין צריחי המסגדים והכיפות הנוצצות של האיסלאם התרוממו מתוך הישימון הצהוב פיראמידות הענק של גיזה, עדות לעולם שנעלם עוד לפני הולדתו של מוחמד וכאשר נבנו פיתום ורעמסס היו פיראמידות אלה כבר בנות אלף שנה. באביב 1798 הרצה נפוליון במכון הצרפתי לפני אנשי מדע, תופף על סיפרו של ניבור, "מסעות ערב", וביקש ממהנדסים, כימאים, משוררים ומזרחנים להצטרף אליו. שבועות אחדים אחר כך, יצא פוריה עם נפוליון למסע. במצרים הצטרפה קבוצת חוקרים לגדודו של גנרל דסי, שהשתלטה על מצרים העליונה והביסה את מוראד ביי הממלוכי. והנה בנוא אמון נתגלתה עיר החורבת על מאת שעריה וביב מקדש העמודים של אמנחותפ ה- 3. באוגוסט גילה גנרל נלסון הבריטי את צבא נפוליון ליד אבו קיר והביס את הצי הצרפתי כולו. רעב ומגפה היכו את הצבא שנותר במצרים ללא יכולת תחלופה ואספקה, באוגוסט 1799 ערק בלילה נפוליון ויצא לבדו לצרפת, כדי לתפוס בה את השלטון בטרם תתפרסם תבוסתו. ב- 1801 נכנעו שרידי צבאו של נפוליון וכל עתיקות מצרים נמסרו לאנגליה, אולם לא לפני שהצרפתים יצרו לעצמם העתק של כל הממצאים. בין הממצאים היתה אבן הרוזיטה, המפתח לפיענוח כתב החרטומים. האבן היא לוח אבן בזלת בה היה כתב מסודר בשלושה חלקים, האחד בכתב החרטומים, האחד ביונית והאחד בכתב דימוטי. אותו תוכן בשלוש שפות. האבן נתגלתה על ידי חייל אלמוני כ- 7 קילומטר מהכפר רוזיטה וכונתה על שמו. כל גדולי המדע של הדור טרחו לפענח את הכתב, אבל לשווא. שמפוליון השחרחר, שכונה על ידי חבריו, "המצרי", התבונן בביתו של פוריה באוסף הפפירוס ובהעתק אבן הרוזיטה ושאל אם ניתן לקרוא את הסימנים הללו, פוריה הניד בראשו לשלילה, ושמפוליון בן ב- 11 קרא, אני אקרא אותם.


כשמלאו לשמפוליון 13 למד ערבית, אשורית, כשדית וקופטית, ובקיץ 1807 והוא נער בן 17 הגיש לאקדמיה בה למד בגרינובל עבודת גמר, חיבור על מצרים בימי הפרעונים. המורים הנדהמים עמדו פעורי פה ונשיא האקדמיה, רינודון, חיבק אותו והודיע לנער שהאקדמיה החליטה לקבלו כחבר. שמפוליון עבר לפריז, כאן זיהה בכתב אבן הרוזיטה את שמות המלכים תלמי וקליאופטרה שהופיעו גם על גבי חותמות שנימצאו ( בקרטוש הלוא הוא חותמת המלך), כתב  החרטומים

לחץ על הסימנים השונים

וכאשר הסימן הרביעי החמישי והעשירי שבשם קליאופטרה היו זהים לסימנים השלישי הראשון והשני בשם פטולמייס (תלמי), כלומר ה פ,ט,ל נפתחה הדרך לפיענוח. שמפוליון זכה כעת לתהילת עולם. לפתע החל להתבהר המסתורין. מבנה רחב ידיים שהחופרים חשבו אותו למחסן תבואה נסתבר מתוך הכתובות כמקדש העיר. כאשר נתגלתה ב- 1866 "פקודת קנופוס"  גם היא חרטומית ויוונית, אושרה שיטת שמפוליון. 
מי המגלים החשובים שבלעדיהם לא היינו יודעים על מצרים העתיקה