שוד הקברים
הפירמידות של השושלת ה- 18 נפרצו כמעט כולן, ואז תחותמס פנה אל מהנדסו, אנייני והמסורת של 1700 שנה שונתה.
כך נוסד עמק המלכים. באוהל המתים שלו הותיר אינייני המהנדס מהמאה ה- 16 לפניה"ס תאורים מרתקים: " אני לבדי השגחתי על בנין סלע קברו של הוד מלכותו. שום אדם זולתי לא ראהו ולא שמע עליו!" המקדש בו העם הביא את המנחה הופרד מהקבר, חופרי הקבר כנראה הוצאו להורג עם תום מלאכתם. כעבור שנים הוצאו מקברם והועברו לסלע אחר להגנה. לקברו של תות ענח אמנון פרצו
25 שנה לאחר קבורתו. מימי רעמסס ה- 9 נמצא פרוטוקול
משפטו של שודד קברים. בפני השר המומנה של מחוז נוא אמון, קאמויזה, התייצב פזר, נציבה של נוא אמון המזרחית, לאחר שנודע לו על שוד קברים בנוא אמון המערבית, עליה ממונה שנוא נפשו, פוורע, נציב נוא אמון המערבית. פזר מסר מספר מדויק ומקום של הקברים שנפגעו, אולם ועדה שנלחה לבחון את האשמותיו מצאה שחלק מהמידע היה לא מדויק. כל הקברים הפרטיים אכן נפרצו, אולם רק שני קברי כוהנות ולא ארבעה ורק קבר פרעה אחד ולא ארבעה. פוורע חילק אחוזים לחוקרים ואולי אף לוזיר והועדה מחקה את סעיף האישום. פזר הנעלב ארגן הפגנה והשר אילץ אותו לדון את עצמו במשפט ולהרשיע את עצמו. רק כעבור שנתיים נתפסה כנופית השודדים על ידי איש אחר. תחת מלקות שוט, הודו חאפי הסתת, איראמון החרש ואמנמאחב שואב המים, הנציב קאמויזה ועבד כושי: "פתחנו את ארונותיהם ואת העטיפות שהונחו בהם. מצאנו את החנוט של המלך. היתה כאן שורה של עדיי וקמעות זהב על צווארו וראשו היה מכוסה במסווה זהב, החנוט הנעלה של המלך היה כולו זהב משובץ אבני חן. הורדנו את הזהב ועדיי התכשיטים שעל הצוואר. מצאנו גם את אשת המלך, הפשטנו מעליה את כל מה שמצאנו. את עטיפותיה שרפנו. גנבנו את כל הכלים שמצאנו אצלה שהיו עשויים מזהב מכסף ומברונזה
וחילקנו הכל בינינו". בית הדין הרשיע את השודדים.
פזר נמצא צודק. עדויות משפטיות אחרות מעידות על פריצות לקברי רעמסס השני, סתי
הראשון ואמנחותפ השלישי הפרעונים הועברו מקבר לקבר לשם הגנה ובשום מקום לא היו בטוחים. תעודה אחת מספרת "בשנת 14 בחודש השלישי בתקופה השניה הובא מלך אוסרמארה (רעמסס ה- 2) לקבורה בקבר המלך מנמארה (סתי), בידי פינטום כוהנו העליון של אמון". משם הועברו השנים לקברה של אינחאפי. במשך
שש השנים שחלפו מאז 1869 הגיעו לידי גאסטון מאספירו מהמוזיאון בקהיר פריטים ארכיאולוגים מפרעונים שקבריהם טרם היו ידועים, מאספירו שלח את עוזרו להתחזות לסוחר עתיקות צרפתי עשיר. הוא הסתובב בשווקים, קנה זוטות ונכנס לשיחה עם הרוכלים ונתן להם מכספו תמורת מידע על עתיקות שנמצאו. הבחין היטב בזיופים וזכה בכך להערכת הסוחרים, לבסוף רמז לו באחד הימים אחד הרוכלים להכנס לחנותו ושם הוצג לפניו פסלון קטן מהשושלת ה- 21. המתחזה הסתיר את התרגשותו ורכש את הפסל כשהוא מתמקח על המחיר ומביע אכזבה ומבקש משהו הרבה יותר גדול. בו ביום הופיע ערבי בשם עבד אל רסול, ראש חמולה מקומית, שהמשיך והראה לו אביזרי קבורה נוספים. עתה הוסגר למשטרה ונחקר על ידי המודיר, דאוד פחה, ושוחרר לאחר גבית עדויות ואזהרה.
העוזר של גאסטון מאספירו היה אכול זעם, אולם לאחר שבועות אחדים הופיע אחד מאנשי השבט ומסר את הסיפור במלואו. נסתבר ששש שנים קודם לכן חשפו אנשי כרנה, כפרו של עבד אל רסול, כפר שודדי עתיקות מקדמת דנא, פירצה נסתרת ומשנתברר האוצר הגנוז, החליטו שיהא זה מקור הכנסה לחמולה לשנים רבות. הודעה נשלחה לגאסטון מאספירו, אך מכיוון שלא היה מצוי בקהיר, נשלח אמיל ברוגש ביי, בן אחיו של פרידריך ברוגש ביי, והוא שירד אל קבר האוצרות בחבל ואבוקה, ולנגד עיניו נתגלו גופותיהן של גדולי העולם העתיק, סתי הראשון, שכזכור נעלם מקברו המקורי שנחשף עלי ידי בלצוני, יחד בין הגלוסקמאות של תחותמס השלישי ורעמסס השני, סך הכל 40 חנוטים, ארבעים ארונות, אשר נחו בשלום 3000 שנה. הפרעונים הוצאו מקיברם והוסעו על הנילוס למוזיאון בקהיר.
בקברו של אמנחותפ ה- 2 נקברו לא פחות מ- 13 פרעונים. הקבר שנתגלה בשנת 1898, ע"י לורה שב ונסגר מרצון לשמור הפעם על כבוד המתים. כעבור שנים אחדות פרצו לתוכו שודדים וחתכו את החנוטים בחפשם אחר תכשיטים.
מה אנחנו יודעים על החניטה